| |
פרידה קאלו |
|
מאת: נורית אפשטיין
פתח דבר
העבודה תבחן עבודות של פרידה ק' העוסקות בבעיות מיגדר אשר העסיקו אותה.
בעבודה אשווה יצירות של אמניות אשר היו גם נשואות לאמנים כגון ג'ורג'יה אוקיף, לי קרסנר,ואנה מדיאטה.
הטענה שלי היא כי למרות שפרידה ק' הציגה עצמה לעיתים כגבר ולעיתים כאישה, היא לא הייתה מודעת לבעיות מיגדר אלא היה זה יותר מעין משחק בו שיחקה לעצמה והיתלה בסובבים.
המסקנה שלי כי פרידה ק' הייתה בעלת נפש פגועה יותר מאשר גוף פגוע.
דיון
בו אציג מספר עבודות אשר מצביעות על התלבטויותיה של פרידה ק' בקשר לבעיות מיגדר אשר העסיקו אותה, ומציגות בפני הצופה החוקר ומחפש את המיגדריות של תוכן היצירות. ניראה כי פרידה ק' עסקה בנושא מבלי שידעה להגדיר זאת באופן בו אנו מגדירים ומודעים כיום לנושא ולדואליות של הבעיה. להדגשת הענין אשתמש גם בפרקים מיומנה אשר מאשרים את הטענה ומחזקים את ההתלבטויות הפנימיות שלה לאורך כל חייה.
אשווה מספר עבודות של אמניות נוספות אשר חלקו את חייהן עם אמנים. איך השפיע גורם זה על חייהן האמנותיים ועל דרך חשיבתן.
פרידה קאלו ודיאגו ריברה, ,1931 ציור שמן.
דייגו ר' עם פלטת צבעים ומכחולים בעמידה זקופה מלאת חשיבות עצמית. ולידו פרידה ק' קטנה, נמוכה, צנומה עטויה צעיף אדום ושמלה ירוקה (צבעים משלימים ) . ראשה מעט נטוי הצידה במעין תנועה כנועה.
במשך כל חייה הבוגרים היתה פרידה ק' בת זוגתו של דייגו ר' , לעיתים תלמידתו פעמיים אישתו ופעם גרושתו ובעיקר מעריצתו – כאן אנו רואים הנמכה של אישיותה, כישרונה וערכיה מול גבריותו הבולטת של דייגו ר', גם בגלל הערצתה אך בעיקר בגלל היותו גבר. הנמכנה זו מוצגת על-ידה כהלך רוח פנימי שלה אשר היא מציגה לעין הצופה.
לי קרסנר שחייתה עם פולוק ג' לא הנמיכה קומתה ורק התחזקה מקשר זה, ולהפך הי אהשפיעה עליו ליצור עבודות מובנות מחד ומאידך בהשפעתו השתחררה מהפורמליות שלה וספגה מן הטבעיות האינטואיטיבית שלו.
ג'ורג'יה א. לעומת פרידה אמנם נישאה וחייתה עם אלפרד שטיגליץ אך ניראה כי לא הנמיכה קומתה, לא שינתה את אישיותה ואמנותה רק הרויחה מקשר זה.לעומת אמנותו של בעלה.
התייחסותה לאמנותה היתה ש- " צבע וצורה הם הצהרה מוחלטת יותר מאשר מילים "a1, מספרת כי בגלל היותה אישה פעמים רבות קבלה יעוץ מה לצייר, ניכתבו עליה דברים רבים אשר לא תאמו את מה שציירה או את מה שרצתה להביע בעבודותיה את מהלך חייה.
לעומתה פרידה ק' חשה כלפי בעלה כי בגלל היותו גבר היה ברור לו ולה שהיא זו שמוותרת על אומנותה , על נשיותה (הריון) ועל האימהות (ילדים).
החלטה בלתי כתובה זו מלווה את מערכת היחסים שלהם לאורך כל חייה, ומהווה את החוט העובר בכל יצירותיה. כפי שנראה אין פרידה ק' משלימה עם החלטה זו. ציטוט מיומנה "היו לי שתי תאונות חמורו ת בחיי . בראשונה קרונית ניפצ ה את גופי. התאונה השניה היא דייאגו. ( עמ' 18 ).
גורגיה א' מחלקת איתנו את בקורתה על מבקריה כי הם אינם יודעים איך לנתח את עבודותיה וכי זה לא חשוב היכן נולדתי ואיך גדלתי ואיך חייתי אלא החשוב הוא מה עשיתי עם כל המטען הזה.
בהשוואה לפרידה ק' אשר עבודותיה חשופות מאוד וכל המטען הנילווה שלה פרוש לעין הצופה אצל ג'ורג'יה א' המטען ניסתר יותר ולא כל-כך ברור. ג'ורג'יה א' דורשת מן הצופים שלה העמקה רבה בעבודותיה.
אנה מדיאטה דומה בהחצנת דיעותיה דרך העבודות יותר לפרידה ק' מאשר לג'ורג'יה א' . עבודותיה מעוררות פעמים רבות רתיעה אך גם הן דורשות מן הצופה מעורבות רבה, הן אינן אסתטיות כמו יצירותיה של ג'ורג'יה או חלק מעבודותיה של פרידה ק'.
פרידה ק' ליוותה את דייאגו ר' בכל מסעותיו והיתה שותפה פעילה בדרכו האומנותית והפוליטית , עם זאת נתנה לו בכל עת את השרותים שאישה "צריכה" לתת לבעלה – סעד, אוכל, אהבה ומין.
לי ק' וג'קסון פ' עבדו יחד בפרוייקט לאומי כשווים .מיזם אשר העסיק אמנים שונים. בפרוייקט זה התפתחה מעורבותה בעשייה האמנותית הכלל-אמריקאית. בשנות חייהם הראשונות יחד עברה ליי ק' הערכה מחודשת של עבודתה, וניתוח זה שלה יצר כיוון מובנה ליצירותיה כמו גם השפעה שלה על חשיבתו של פולוק ג'. ההתפתחות הברורה ביותר שלה הייתה לקחת את התכונה של ההרס העצמי – (כפי שכינו זאת המבקרים הקניבליזם נגד יצירותיה) וליצור מן הקרעים עבודות שובות לב – קולאג'ים שייצרה בשנות ה-50. יצירות מורכבות אלו זכו לתשומת לב ולפרסום רב בעולם האמנות ובעיר ניו-יורק.
בהשוואה לזוגיות הזו הרי ג'ורג'יה א' לא הייתה זקוקה לעזר שכנגד בכדי לנדוד ברחבי ארצות הברית. היא נהגה לצאת למסעות ארוכים לבד ולהתמזג עם הטבע. בהרבה מתיאוריה מספרת ג'ורג'יה א' על רכיבות ארוכות על גבי סוסים בגבעות המחורצות, וכן על חייה בפרקי זמן ממושכים בארצות הברית. ב-1917 הגיעה בגפה לניו מקסיקו, שם הכירה את שטיגליץ א'. בכתביה ג'ורג'יה א' אינה מתייחסת לחייה המשותפים עם שטיגליץ א' לעומת פרידה ק' שכל חייה, וחייה האמנותיים שזורים בדיאגו ר'. לאנה מ' ולקרל אנדרי היו יחסים סוערים ביותר וניגמרו רע,אנה מתה בקופצה מן החלון- אך יש הסוברים עד היום כי קרל אנדרי "עזר" לה בכך למרות שיצא זכאי במשפט.
בעבודות רבות של אנה מ' יש התעללות ממשית בגוף האישה הנוצר מעיצוב פניה על-ידי גרב משי מתוחה או מעין סיכות נעוצות. כמו גם בעבודות של פרידה ק' בהן היא מראה את עיוות גופה על-ידי המחוך.
משה או זרע ההיוצרות, 1945, שמן על קרטון, אוסף פרטי. פרידה ק' שואלת כעין זיכרון רחוק ומתרגמת אותו להעברת מסר לצופה. מעל כמרחף תמונת עובר מתחתיה תינוק בעריסה. ולמעלה שמש גדולה שולטת על הכל שולחת ידים המצביעות אוחזות מורות לכל עבר. בתוך השמש יש זרעונים מצד ימין של העובר יש מעין ירח המלא אף הוא זרעונים. בכל חלקה המרכזי של התמונה אין דמות אישה אין את פרידה.
יש תינוק – בציור ניכרת פעולה (אקט) מעשה, כאילו ישות עצמית חזקה בהדמיה לגבר שהוא החזק, היודע, השולט בפעולה, בנעשה. אפילו שהפעם– גם ההפריה היא פעולה של הגבר בגוף האישה וגם שאר הפעולות הנ"ל נעשות בגוף האישה בעצם ללא שליטתה . בעבודה ניכרת חשיבה זו של פרידה ק', גם מבחינת מקומה של האישה וגם מבחינת תפקידו של הגבר ומקומו ביחסים בין המינים.
יש אצל ג'ורג'יה א' זכרונות ילדות מוקדמים ממשיים. בהם יש צבעים וחלוקת שטח. זכרונה המוקדם המלא אור ולובן קשור בשמיכת טלאים (quilt )העשויה משני סוגי בדים, האחד בד לבן עם מעט כוכבים קטנים אדומים והשני מבד שחור עליו פרחים בצבע לבן ואדום. אחבר זכרון זה שלה עם עבודתה של ג'ורג'יה א' ( תמונה מס' 1a ) ששמה מעיד על הזוהר הנישקף ממנה – כמו האור שנבע מתחושת הילדות שלה.
בציור צבעי יסוד עזים המושפעים מזכרונות ילדות שלה כולל שימלתה של דודתה אשר הרשימה אותה מאוד כזכרון ילדות-
כמו פרידה ק' אשר צבעי ציוריה עזים ונקיים בהשפעה של השמלות המקסיקניות השופעות סולם צבעים. את התנועה והקצב בתוך התמונה מביאה ג'ורג'יה א' על-ידי ריכוז צבע צהוב במרכז התמונה הניראה זוהר מתוך החלל העמוק, הצבע הזהוב מוקף במעין גלים של צבע אדום עמוק התחום בקונטורים שחורים, צבע התכלת מאחור יוצר צבע משלים לצבעים החמים שיוצרים את רוב שיטחה של התמונה.
להשוואה אקח את תמונתה של פרידה ק' אשר משלבת עין שלישית או עין ענקית, שאם נגדיל אותה מאוד נקבל עומק אשר שואב את הצופה פנימה.
בציור פטיו אדום עם דלת לבנה (2a) משתמשת ג'ורג'יה א' שוב בסולם הצבעים לבן אדום כמו אצל פרידה ק' בשמלות הצבעוניות אשר שאולות מזכרונות ילדות והבגדים אשר לבשו בסביבתה.
בציור שתי הפרידות מ- 1939 ,שמן על קנבס, 170*170 הנמצאת באוסף של המוזאון לאמנות מודרנית במקסיקו-סיטי.
בתמונה אשר צויירה לאחר גירושיה מציגה פרידה ק' את שני התפקידים אשר ניסתה למלא בחייו של דייגו ר'.
מחד פרידה הלבושה שימלת כלה לבנה אך ליבה שבור ושותת דם לאחר שלא הצליחו נישואיה, ולא הצליחה ללדת בן לדייאגו ר'. הבעיה הנשית הזו של ללדת, וללדת למימוש אהבה- נישואין זה משהו מאוד נשי. אם אין לידה אין אפשרות שיהיה זה קשר אמיתי של אהבה ונישואין, אצל האישה זה ניתפס כך, וגם פרידה ק' הייתה שבויה במיתוס זה. דייאגו בעצמו אהב להתרברב שפרידה ק' מאז הייתה בת 12 רצתה ללדת את ילדו, כך הוא מציג נושא זה באוטוביוגרפיה שלו ( יומנה של פרידה עמ' 19). שוב יש נקודה בה אנו רואים את יחסו הגברי מתנשא של דייאגו ר' על פרידה שוב היא מהווה מכשיר למימוש גבריותו ולשרותו, אין יחסו אליה כאל בת זוג שוות זכויו ת אלא כמשהוא הנמצא לשרותו ולמילוי משימה "נשית" של לידת ילדו. יש לציין כי פרידה ראתה את הנושא בשני הבטים וכל הזמן נילחמה בתוכה בהבטים אלו. האימהות הייתה עבורה משהוא מסובך ואמביוולנטי אולי גם בגלל הקשר הבעייתי עם אימה. אמנם היא הרתה מספר פעמים , אולי "להוכיח" לעצמה ולסביבה כי היא אשה היכולה למלא את "יעודה" כפי שהחברה מצפה ממנה, אך תמיד בחרה להפיל את וולדה אולי כדי "להוכיח" לעצמה ולסביבה כי היא "שולטת" בגופה ובנשיותה. ואולי כי פחדה שאם יהיה לה ילד היא תאלץ למלא את התפקיד "הנשי" שיועד לה מעצם בריאתה ואולי חששה כי זה יפגע בקשר הזוגי עם דיאגו ר'
קש ר שהיה עבורה תמצית חייה. היא כתבה לרופא שלה "אין מקום לילד בחיינו".
ג'ורג'יה א' הכירה בניו מקסיקו את בעל הגלריה היהודי שטיגליץ אשר היה מבוגר ממנה ב-30 שנה ונישאה לו. שטיגליץ מצידו עודד את ג'ורג'יה באמנותה ואף עשה לה תערוכת יחיד בגלריה שלו – יתכן שבגלל שהיה צלם ולא צייר לא "חשש" כמו דייאגו ר' מאמנותה של ג'ורג'יה א' . אצל דייאגו ר' הייתה תמיד תחושה של קינאה בהצלחתה של פרידה ק', דייאגו ר' בעצם התייחס לפרידה ק' מצד אחד כאל ילדה קטנה צעירה שעליו ללמד ולהדריך; [תפקיד שפרידה אהבה].
ומצד שני כאל אישה נחשקת ואהובה [תפקיד שפרידה ק' גם אהבה ] - אך גם כמאיימת עליו ועל אמנותה.
בין שני הזוגות אפשר לאמר כי אצל פרידה ק' ודייאגו ר' הייתה מלחמת המינים אחד מול השני, אצל ג'ורג'יה א' היה היחס אחד לצד השני.
בציור שתי פרידות (תמונה מס' 3) מופיעה פרידה בשמלה לבנה שאינה צחה וברה כפי שאפשר לדמות בשמלת כלולות (!?) בהשוואה אקח את התמונה של ג'ורג'יה א' (A7) עצם הלסת הציור קליל, אוורירי כמו בד טול מרחף ממש לבן בתולי. סולם הצבעים נעים ונותן ניחוחות – אנו רואים כי בחירת העצם המצוירת לא מראה את התחושה שיקרין הציור. ג'ורג'יה א' לא ניסתה להעביר בעצמות שציירה את קשיי חייה, כי נראה שהייתה מאושרת ומרוצה בניגוד גמור לפרידה ק' אשר חייה היו מאמץ מתמשך. ואפילו כאשר היא מציירת את עצמה במעין שמלת כלולות (תמונה 10) הבגד כולו יוצר כלא לגופה.
בית החולים הנרי פורד, 1932 שמן על מתכת, 30*38, מתוך האוסף של קרן דולורס אולמדו, מקסיקו-סיטי . בתקופת שהותם בדטרויט 1932 היה ההריון המתוקשר ביותר שלה הריון זה שלה הזין את המיתוס שרצתה ילד בכל מאודה, אך גם במקרה זה ניסתה להפיל את הילד אך ההפלה לא הצליחה ואז שינתה את רצונה והחליטה ללדת בכל זאת אך פחדה שדיאגו ר' יעזוב אותה כפי שעזב את כל הנשים אשר ילדו לו ילדים. שוב יש נימה של היסוס בילבול ותמיה במה שהיא צריכה לעשות האם ללכת בדרך הטבע הנשי או ללכת לפי התמונה שציירה לעולם ולזוגיות שלה. ניראה כי כאשר כבר רצתה להשלים הריון וללדת ולמלא את התפקיד הנשי לא צלח הדבר.
מאידך (המשך לתמונה שתי הפרידות ) פרידה ק' כאישה- האם המקסיקנית האוחזת בידה את דמותו של הילד דייגו בתוך מסגרת קטנה סגלגלה כביצה ומונחת בין ירכיה. גם בדמות זו הלב חשוף גלוי כאילו אין האישה מסתירה כלום מאף אחד או שמא אין באפשרותה להסתיר כי היא חשופה לכל.
ציור זה מציג בכל התוקף את הלך רוחה החצוי הבודד הנאבק כל הזמן בשני המישורים של חייה. שתי הדמויות מוצגות מאוד קפואות ללא תנועה, אך אם מסתכלים על השמים הסוערים מאחור מבינים כי שקט נפשי לא היה מנת חלקה.
בציור לידתי 1932
שצוייר לאחר מות אימה חוזרת פרידה ק' ומציגה את דמות האישה כמכונה מנוכרת שתפקידה ללדת, בתמונה אין זהות לאישה השוכבת, פניה וחלק גופה העליון מכוסים – אנונימים אנו יודעים כי זוהי אמה הקתולית. שוב מופיעה כאן האישה כמכשיר לידה. מעל ניבטת דמותה שלה (של פרידה ק') סגורה במסגרת וסכינים משסעים את גרונה – כאילו הצעקה נכלאה פנימה כאן עושה פרידה ק' חשבון עם אמה אשר כנראה העדיפה את אחותה אשר הלכה "בתלם" לעומת פרידה ק' אשר מנעוריה מרדה במוסכמות והייתה חביבתו של האב. על ילדותה של פרידה אנו יודעים הרבה, מעבודותיה ומיומנה. על ילדותה של ג'ורג'יה א' יודעים פחות, כי עבודותיה משקפות מעט מאוד תחושות מילדותה. התוצאה זהה – שתיהן נישאו לגברים מבוגרים, שתיהן היו יפות מאוד ומחוזרות. פרידה ק' נהגה לשתף את צופיה בכל אם ביצירותיה ואם ביומנה וג'ורג'יה א' נהגה לעיתים לרשום חשיבה מובנית להבהרת נושא מסויים ביצירה מסויימת. לדוגמא "בימי הקיץ" (5A) מסבירה את השימוש שעשתה בעצמים שאספה כגון קונכיות, עצמות, גולגלות בכדי לבטא את נפלאות העולם ומרחביו דרך העצמים כפי שהיא חוותה אותם. למשל בציורי הדרך, הסולם המרחף מעל ארץ ענקית , עצמות כהשוואה למוות, +ציור 73, +ציור 71 +ציור 79.
בהתחבר לתמונה הקודמת אנו מוצאים ביומנה איור מס' 64 - 65 אשר חלקו הימני מוקדש שוב לדילמה שהעסיקה אותה כל חייה המאבק בין -המינים. במרכז מופיעה דמות אישה בעלת כנפיים וזנב ציפור בתוכה דמות עובר הדמות הדימיונית מוקפת תאי זרע כולם עם הראש לכוון בת דמותה . הכיתוב המלווה הוא אנשים? חצאיות? האהבה הקלאסית ובמקום חיצים תאי זרע. פרידה ק' שוב מביאה באיור טעון זה את המלחמה הפנימית הבלתי פוסקת שלה המלחמה בין המינים המתרחשת במוחה.
פרידה קאלו, דיוקן עצמי עם שיער גזוז 1940.
תצלום משפחתי עם פרידה בלבוש גברי, 1926
בציור ובתצלום הנילווה. ניראה בצורה חדה את הבלבול המתרחש בנפשה ואת האופן בו הצגה זאת גם בציוריה וגם בחייה. זהותה המינית כפי שנהנתה והציגה לעיתים היתה לא ברורה,
מצד אחד נשית, שופעת,כנועה ועדויה בכל התכשיטים הנפלאים עטויה בבדים הצבעוניים המכסים את גופה בשמלות המקסיקניות השופעות בד צבע ודוגמא, תלבושותיה שכללו חולצות רקומות, צמות קלועות, ושזורות בסרטים מייצגות גם את עבודות היד שנהגו נשים מקסיקניות לעשות כדי להעשיר את מלתחתן.
מצד שני אהבה ללבוש חליפות גבריות עניבות ונעלים כבדות כאן התלבטה במשחק ושאלה ביחס של המודל החברתי המצופה מאישה או לחילופין בחנה את יחס החברה אל אישה המופיעה בלבוש גברי.
לפי התאריכים הנילווים אנו רואים כי התלבטות זו לא הייתה אירוע חד-פעמי או גחמה ריגעית אלא משהו שליווה אותה לאורך כל הזמן. ניראה כי זו תוצאה של יחסיה העמוקים עם אביה ויחסיה הפושרים- בעייתייים עם אימה.
כאן מציגה עצמה פרידה ק' בדמות גבר לבוש חליפה פה מראה לנו את הדמות האדרוגנית כהתרסה למעמד בו הועידו אותה , פרידה ק' ידעה כי הופעתה בחליפה הגברית ושיער קצר יגרום לשוק והלם למשפחתה ולחברה השמרנית שגדלה בה – ובעיקר לאימה. למרות זאת מנציחה עצמה פרידה בדמות זו הן בציור (הנ"ל) בו היא יושבת על כיסא רגליה פסוקות והיא משירה מבט לצופה בניגוד לאישה כנועה אשר משפילה מבטה ולא משירה מבט.
להשוואה לעבודה זו אקח את האמנית האמריקאית ממוצא קובני אנה מדיאטה אשר בעבודותיה קוראת תיגר על האיסורים החברתיים הקשורים בגוף האישה. כמו שפרידה ק' הביעה את עצמה ואת מחשבותיה דרך ציור אובססיבי של דמותה וגופה הפגוע, הביעה אנה מ' את מרידתה באיסורים החברתיים בסידרה אשר שמה "הצללית" - The Silueta"’’ . בסידרה זו היא מעווות את גופה ומביאה אותו לצורות פגומות בכדי להביע את רעיונה. יש לציין כי עבודותיה מעוררות חלחלה למתבונן. היא משיגה סינטזה – חיבור מדהים בין הפעולות לבין צורת גופה. משתמשת בריטואלים דתיים וסמלים אזוטריים בחיבור בין גופה מחד והנופים הרחבים של אמריקה מאידך.
והן בציור משפחתי 1926 (עמ' 21) .
בעבודה זו ובצילום מקדימה פרידה ק' בהרבה את תנועות הנשים אשר קמו מאוחר יותר וקוראת תיגר על המוסכמות החברתיות אשר קובעות את מעמדה של האישה לפי יופיה וכניעותה.התלבטות זו שלה באה לידי ביטוי ברשימות וציור נילווה שרשמה ביומנה – התהייה ( עמ' 93 איור 113 ) בציור / רישום ציירה את עצמה בין פירמידת השמש לבין פירמידת הירח עטויה בשימלה מקסיקנית צבעונית ומתחת רשמה אני. כאן דווקא אפשר לראות מודעות עצמית גדולה היא מעמידה את עצמה בתווך בין שני הסמלים הגדולים של מקסיקו אשר נימצאים מצפון למקסיקו-סיטי ומהווים אבן שואבת לכל מי שמצוי בתרבות מקסיקו. היא מעלה עצמה לדרגת אייקון תרבותי- מקסיקני.
כאן המאבק הפנימי מקבל מימד רוחני בו התהייה היא מי אני, האם אני האישה המקסיקנית המצויה או האם אני אדם השייך לתרבות העולמית קרי אישה חפשיה בעלת עצמאית ואדון לעצמה –ושותפה שוות ערך למהפכה המתרחשת סביב. התמונה מראה את התפוררות הדמות כפי שפרידה התייסרה בנפשה החצויה בעצם כל חייה. התייסרות בשאלה בעצם קיומה וזהותה.
בתמונה a few small nips' מספר צביטות קטנות 1935 . שמן על מתכת,מאוסף קרן דולורס אולמידו.
בה נראת בת דמותה שרועה עירומה על מיטה בחדר מנוכר ללא כל ריהוט נוסף ועליה ניצבת דמות גבר / דייגו בידו סכין חדה וכל גופה מנוקב ככברה דם בכל מקום ואפילו על חולצתו של הגבר. ביומנה היא כותבת מכתב המיועד לדייגו ר' ( קטע 6, עמ' 38 ) " האמת היא גדולה כל-כך – שלא הייתי רוצה"- כאן שוב היא מגמדת את רצונותיה – " לדבר, לישון, לאהוב, לשמוע, ולאהוב" להרגיש עצמי לכודה, בלי פחד מן הדם"- כאן אנו רואים כי בהופעותיה הפומביות לצידו של דייגו ר' בהן היא מופיעה כאישה הקטנה הכנועה יש בה התלבטויות רבות אשר היא חולקת עם יומנה היא אינה מפסיקה מלחשוב ולדון עם עצמה על מהות יחסייהם.
ברבים מציוריה הדם הוא מוטיב חוזר של היסורים שעברה- של חלק בלתי נפרד מתהליך הלידה/ההפלה מעצם היותה אישה.
" ובתוך יסוריך העצומים " כאן היא מדברת על יסורים של דייגו ר' לא על יסוריה שלה שניכרים בכל-כך הרבה מציוריה. כך תיעדה את כל חייה דרך התמונות נוסף ליומן שהתמידה לכתוב במשך כל חייה. הצופה אשר לא חוקר את יומנה יכול לדעת את קורותיה, מחשבותיה ורגשותיה דרך התמונות.
לעומתה, בעבודותיה של ג'ורג'יה א' אין בכלל פורטרטים אישיים שלה או של בעלה או של אנשים אחרים (בניגוד לפרידה ק' אשר שילבה את דייאגו ר' בהרבה מעבודותיה 10, 1, 9, 13, 14.) בעבודותיה יש תמיד רמיזות לנוכחותו של האדם אך לא האדם עצמו.
לדוגמא, בעבודות בהן מופיעות גולגלות או עצמות של חיות שונות, כגון גולגולת הפרה (3A), ראש אייל (4A), ימי הקיץ (5A) הרחוק שליד (6A), עצם האגן עם הירח (7A).
ההסבר שנותנת ג'ורג'יה א' לבחירה המוזרה בנושא בלתי פופולרי זה, הוא שכאשר הגיעה לניו מקסיקו בפעם הראשונה [לאחר שאת פרסומה קיבלה בציורי הפרחים שלה] נדהמה לגלות כי אין בנמצא פרחים רבים בגלל חוסר גשם, אך לעומת זאת עצמות וגולגלות לא היתה בעיה למצוא – כך החלה להתעמק בנושא זה שהתגלה עבורה כמקור בלתי נדלה לביטוי.
בשובה לארצות הברית נשאה עמה עצמות רבות כדי להמשיך את הנושא. בתחילה היה זה עבורה תרגיל גרפי גרידא – אך במשך העבודה כאשר ציירה את ראש הפרה (3A) הבינה בחשבתה כי היא יוצרת בפעם הראשונה אמנות אמריקאית. אמנות אשר תעסוק במרחבים האדירים העמוקים הרחבים של אמריקה, במגדלי הבקר אשר מהווים את הבסיס הכלכלי של אמריקה ולכן היא השתמשה בעיקר בצבעים אדום כחול לבן כצבעי הדגל האמריקאי.
כאן רואים את הניגוד העצום בין שתי אמניות אלה. כשפרידה ק' שקועה בחייה במחשבותיה ובחלומותיה שהם סיפורה האישי יצאה ג'ורג'יה א' מעצמה ועסקה בחיים החיצוניים – במגה עולם שמסביבה, עם התייחסות ברורה לפוליטיקה, למצב החברתי, למצב הכלכלי. בבחירת הצבעים ידעה כי היא יוצרת אמנות אמריקאית.
בעבודה הנקראת דיאאגו במחשבותי, 1943, שמן על מזוניט, 30*24 אינטש'.
מציירת פרידה את עצמה עטויה בבגד לבן ספק הינומה ספק רביד כבד ממנו יוצאים שריגים הקושרים אותה ומשתרגים זה בזה. באמצע המצח יש תמונה של דייאגו ר' הנמצא עמוק בראשה כבייכול כבולה היא אליו לא מכוח חיצוני אלא מכוח פנימי אשר אין לה שליטה עליו. ברבים מדיוקנאותיה ממזגת פרידה ק' את דמותו של דייאגו ר', אם בצורת העין השלישית ואם אוחזת בידה מדליון עם תמונתו (שתי הפרידות) ואם כצופה על המתרחש. (פרידה והניתוח הקיסרי, 1932, שמן על קנבס, 73*62, מאוסף מוזיאון פרידה ק', מקסיקו- סיטי).
לי ק' (לעומת פרידה ק', אשר הייתה קשורה בדייאגו ר' קשר חזק), כאשר הייתה בתקופת פרידה ממושכת לקחה את חייה בידיה ויצאה לאירופה. נסיעה זו הניבה סידרת עבודות אשר ביטאו את הנעשה בנפשה. כמו חלק מעבודותיה של פרידה אשר ניכר בהן תהפוכות חייה.
גם דייאגו ר' היה מודע לקשר האובססיבי ואף אמר "אם אהבתי אישה, ככל שאהבתי אותה יותר, כך רציתי לפגוע בה יותר. פרידה הייתה בסך- הכל הקורבן המובהק ביותר של תכונה מגעילה זו".
( יומנה של פרידה, בפרק זיווג בין פיל ליונה, עמ' 18 ).
בניגוד לפרידה ק' אשר הייתה בסימביוזה מוחלטת עם דייאגו ר' נראה כי ג'ורג'יה א' חייתה חיים של שוויון עם בעלה המבוגר – כל אחד מהם עסק באמנותו והתפתח בנפרד בצורה פורייה. כמו כן היו להם תקופות שחיו בנפרד במקומות שונים ודבר זה לא פגע בנשמתה של ג'ורג'יה א'. ג'ורג'יה א' חייתה חיים ארוכים ומלאים ועסקה, בניגוד לפרידה ק', גם בשטחי אמנות נוספים כגון קרמיקה.
כמו גם לי ק' אשר אמנותה לא ניזוקה מהקשר עם פולוק ג' אלא אפילו הייתה השפעה הדדית. יתכן כי בגלל היותה מבוגרת ממנו ב-3 שנים, אך לא רק הגיל הכרונולוגי היה גורם אלא בכל הוויתה הייתה היא החלק היציב בתוך הזוג. היא זו שהשפיעה עליו לחשוב בצורה מובנת על הדרך בה חשב על אמנותו – היא זו שהכניסה שאר נפש למחשבתו וליצירתו.. בתקופות משבר שונות בחייה נהגה לעשות שינוי דרסטי כדי להשתקם, אם שינוי דרך מקום מגורים (המעבר לאירופה) או ביצירת כיוון חדש בעבודתה כמו למשל הסידרה "ירוק אדמה" - Earth Green אשר עזרה לה בהתמודדות בצערה . ובסידרה "מסע לילי" Nigth Gourney - אשר הוציאה ממנה את הכעס העצור שצברה עקב בגידותיו הרבות ושתיתו.
נוסף להשפעות ההדדיות בתוך הזוג היא הושפעה רבות ממונדריאן בחלוקת השטח של עבודותיה בגריד וממאטיס בציבעוניות העשירה שלו. אצל פרידה אין ניכרת השפעה רבה של אמנים אחרים רק מעט השפעה מציורי הקיר האדירים של דייאגו ר' בקיבוץ דמויות בתוך עבודות מסויימות שלה.
אצל פרידה ק' ודייאגו ר' אנו רואים כי היחס התלותי- אובססיבי בא משני הצדדים אך אצל פרידה קשר זה, בגלל היותה אישה סחף אותה מטה לתהומות והמחשבה על המוות הגואל הלכה איתה כל הזמן .בניגוד לדייאגו ר' שהיה מודע לבעיתיות הקשר אך- זה לא מנע ממנו להמשיך הלאה או לפגוע כהו א– זה ביצירתו או חייו בכלל.
תמונות נוספות אשר בהן משולבת דמותו של דיאגו:
פורטרט עצמי עם דמות דייאגו על חזי ודמות מריה על גבותי,1953-54,שמן על מזוניט, מפרידה, עמ' 71,61*41 סמ',אוסף פרטי.
דיאגו ואנוכי, 1949, שמן על מזוניט, 30*22, שייך למרי-אן מרטין אמנות יפה,ניו-יורק.,פרידה עמ' 69.
שתי פרידות, אוחזת בפרידה הימנית מדליון אובלי בצורת ביצה ובתוכו דמותו של דיאגו.
סכום
הויתור לא היה מוחלט לפי התוצרים שהותירה אחריה, אך ברור כי אלמלא קשר בעייתי זה שלה עם דייגו ר' הייתה מגיעה להישגים רבים יותר ולא הייתה נשארת שנים כה רבות בתור לוואי אקזוטי אחרי השמעת שמו של דייגו ר' . כפי שראינ ו פרידה ק' עסקה כל חייה בהתלבטויות וויכוחים עם עצמה לא באופן גלוי . וכנראה לא העזה מעולם להתמודד האופן ישיר עם דייגו ר'.
למרות שציוריה עושים רושם חזק מאוד על הצופה והפכו מאוד פופולריים אין להתעלם מן העובדה כי לא כולם טובים ו"נכונים רישומית" באותה מידה. בעיון מעמיק ביומנה רואים כי תיעדה בכפייתיות כל פרט מסדר יומה כל הגיג וכל כאב, חשפה את כל העובר עליה כמו ילד קטן אשר אומר הכל כל הזמן. זה בעצם משהו מאוד "נשי".אין גברים רבים אשר היו חושפים בצורה כל-כך בוטה את צפונות חייהם.
בכל היצירות אשר יש בהן דימויים כפולים ומאבקים פנימיים מביעה פרידה ק' את ההבנה שעצם הנסיון להתאים את אישיותה לדמות האישה האידיאלית אשר מוכתב ע"י החברה נועד לכישלון – בעצם כישלון מראש כי לפי אופיה זה לא התאים לה מלכתחילה. פרידה ק' אשר היתה מורדת משחר נעוריה חשה כי התפקיד אותו מייעדת החברה לאישה שבה יגרום לה לדיכאון ויפגע בעצמאותה.
פרידה ק' פורצת גבולות מיגדר במחצית המאה- ה20 בחברה אשר היתה שמרנית ופטריאכלית.
לעומת זאת היו אלו שנים אשר בעולם הרחב החלו מהפכות רבות בנושא מעמד האישה , זכויות הצבעה , שריפת חזיות ועוד , פרידה ידעה לבטא רוח זו בציוריה אשר עסקו בנושא בצורה סמויה והן בהתנהגותה אשר הדהימה את הסובבים אותה לדוגמא: הריאליות הזו שחוזרת בציורים אלו עוסקים כל הזמן בהגדרת השאלה הגדולה ששאלה את עצמה כל חייה וזו שאלת הזהות העצמית.
אנה מדייטה בניגוד לפרידה ק' עסקה בשטחי אמנות שונים כגון: סרטים מייצגים, צילום, תדפיסים, מייצבים המתאימים למקום, ציור ועוד.אצל אנה הייתה גם התעסקות בדימוי הנשי ובעיצוב מחודש של ההויה הנשית. כל הזמן חיפשה בניגוד לפרידה ק' דרכי ביטוי אמנותי חדשים.בעבודותיה ניכר אופיה המרדני ומעורבותה הפוליטית.גם לאנה מ' כמו לפרידה היו יחסים מורכבים עם קרל אנדרי וגם הוא כנראה כמו דייאגו ר' לא רווה נחת מהצלחתה. אנה מ' מתה אף היא צעירה.
לעומתן ג'ורג'יה א' הייתה אדם יציב ומובנה. שינתה במשך חייה סיגנונות שונים אך נישארה נאמנה לדרכה האמנותיתועסקה בנושאים שונים. האריכה ימים והייתה פעילה וחדשנית עד לסוף חייה. ג'ורג'יה בניגוד לשתי האמניות האחרות הייתה גם החלק החזק בזוגיות.
לי קרסנר אשר חייה המשותפים עם פולוק ג' היו קצרים בגלל מותו הייתה לפני בזמן ואחרי אמן בפני עצמה עם השפעה והפריה הדדית.
רשימת תמונות – פרידה ק'
1.פרידה קאלו ודיאגו ריברה, 1931, ציור שמן.
2.משה- זרע ההיווצרות ,1945, שמן על קרטון, אוסף פרטי,
3.שתי הפרידות,1939, שמן על קנבס, 170*170, שייך לאוסף
המוזיאון לאמנות מודרנית,. מקסיקו-סיטי.
4.פרידה קאלו - דיוקן עצמי עם שיער גזוז, 1940.
5.תצלום משפחתי-עם פרידה בלבוש חליפה גברית, 1926.
6.פרידה קאלו בית החולים הנרי פורד,1932, שמן על מתכת ,30*38 ס''מ, מקסיקו-סיטי. נמצא באוסף של קרן דולורס אולמדו,
7, מיומנה של פרידה קאלו -דמות אישה-ציפור, רישום וצבע גואש על ניר, איור 64-65 ,עמוד 68.
8. ., מיומנה של פרידה קאלו, התהיה, איור 113, עמוד 93.
9.מספר צביטות קטנות, 1935, שמן על פלטת מתכת, 30*40, נמצא באוסף של קרן דולורס אולמדו, מקסיקו-סיטי.עמוד 94, בפרידה.
A few small nips)).
10.דייאגו במחשבתי, 1943, שמן על מזוניט, 76*61, סמ', מאוסף ג'אק ונאטשה גלמן, מקסיקו.
11. פרידה והניתוח הקיסרי , 1932, שמן על קנבס.
12.לידתי, 1932, פרידה קאלו, שמן על קנבס.
בבליוגרפיה
Frank Miler, Frida Kahlo''PRC Publishing Ltd' 64 Beverly Road, London N7 9NT.1995.
Geogia O'Keeffe, The Viking Press, New-York, Penguin Books, Ltd, Harmondesworth, Middelesex.1987.
פרידה קאלו, יומן- אמנות- חיים , גנית אנקורי, מודן הוצאה לאור, 2003.
http://naples.cc.sunysb.edu/CAS/pkhouse.nsf/pages/krasner
http://www.xs4all.nl~akinci/Ana_Mendieta.htm
רשימת תמונות – ג'ורג'יה אוקיף
1a. Painting No. 21,(Palo Doro Canyon). Oil on canvas
2a. White Patio with Red Door, 1960. Oil on canvas.
3a. Cow's Skull – Red White and Blue, 1931. Oil on Canvas.
4a. Ram's Head with Hollyhock, 1935. Oil on Canvas.
5a. Summer Days, 1936. Oil on Canvas.
6a. From the Faraway Nearby, 1937. Oil on Canvas.
7a. Pelvis with Moon, 1943. Oil on Canvas.
|
 |
|
|
| |
|
|
