נורית אפשטיין "מן החומר ומן הרוח"

" עם היופי שאיני יכול

   איתו אני מתהלך

  כמו דימעה..... "

                                 (יאיר הורוביץ).

נורית אפשטיין – רטנר, אמנית, קולגה וידידתי היקרה. יוצרת ומלמדת  תחריט, תצריב עמוק,

וליטוגרפיה בטכניקות מעורבות מסורתיות, וטכניקות חדשות ומחדשות. בתערוכה זו

  נורית עובדת על הדפסות רב פעמיות של פלטות  שונות אחת על השנייה, כשהיא משתמשת

בטכניקה יפנית, בה ניתן לצרף חלקיקים של נייר, עובדת בשיטה של גילוי  וחשיפה,

 " כמו שמקלפים שכבות בנפש כך אני מרכיבה את השכבות על הנייר " אומרת נורית.

 נורית יוצרת בעצמה את הנייר מחומרים אורגניים מהטבע,מצמחים, מבדי פשתן, כותנה ונייר ממוחזר.

לעתים משלבת ניצני פרחים או חלקי ורדים, ואלמנטים נוספים שונים מהטבע ומגיעה בכך  

"לזיכוך וזיקוק של מהות היצירה " לדבריה.  העבודה הרב שכבתית יוצרת תוצאה דמוית תבליט. 

רב העבודות בתערוכה נוצרו בעקבו אירוע אישי קשה שחוותה. החוויה המטלטלת הולידה

קומפוזיציות הבנויות כמו בתיאטרון – קדמת הבמה ומאחורי הקלעים – הנגלה והנסתר.

 נורית, ציירת הנופים, חודרת בתערוכה זו  לתחום העוסק בנפש האדם.  עבודותיה נעות בין

הפיגורטיבי למופשט הלירי. נורית עובדת על נושא, מתמקדת ויוצרת סדרות.  האווירה המקדמת

את פני הצופה בעבודותיה  היא אמביוולנטית .  במבט ראשון הצופה

פוגש עבודות מינימליסטיות בצורה ובצבע. מבט מעמיק יותר מגלה בהדרגה רבדים רבים של

משמעויות מה שנראה בתחילה כפשטות מתגלה כמורכב וטעון. כמו גלי ים  שתחתם רוחשת

פעילות סוערת ורבת משמעויות.  הצופה המעמיק יגלה בתוך האפורים את הספקטרום של כל

מגוון צבעי הקשת, בעוצמות גדולות הרבה יותר ממה שנדמה תחילה.  עבודותיה של נורית

אפשטיין עוסקות במאבק הפנימי של האדם והשפעתו על העולם הסובב אותו. האדם משמש

נקודת מוצא. האדם הוא הבית. בתוך הבית הפנימי נורית מחפשת נקודות חיבור ושוני,

הקשרים אישיים וסמלים כלל אנושיים. נקודות ההשקה והשוני מתבטאות בקווים האנכיים

החודרים פנימה לתוך הרבדים הרעיוניים העמוקים והגבוהים יותר, וכן לראשונה יש שימוש

במילים.  בעבודותיה האחרונות – דיאלוג רחב על מספר נושאים. 

  לפלטות המעובדות מאד, לצורות הגיאומטריות והאמורפיות, לקווים ולזרמים

 נוספו לראשונה  מלים. מלים כמו – אמת, שוויון, אחווה, אדם, דם, אדמה, אויר.

 "מתוך האטום, מתוך האין מתגלים יסודות החברה האנושית " אומרת נורית. אני מבקשת

לצטט בהקשר כמה מילים שכתב ח.נ.ביאליק  על "גלוי וכסוי". 

"המלים כבות ונדלקות,

 שוקעות וזורחות

כפיתוחי החותם באבני החושן.

מתרוקנות ומתמלאות,

 פושטות נשמה ולובשות נשמה....החול מתקדש"

 (ח.נ.ביאליק , דברי ספרות, דביר תשי"ט  כב'-לע').

זוהי עבודה פנימית שנורית אפשטיין הגיעה אליה תוך חיפוש מעמיק בתוככי נפשה.זוהי  נגיעה

אמיצה בעומק הנשמה שיש בה משום קידוש החולין, ואני מתנבאת שלעתיד לבוא עבודתה  

 תתפתח בכוון זה

.בסדרה אחרת, הצבע הלבן מכיל זיכרון של מציאויות שהתכלו ונעלמו והוא

נמצא בתהליך נדודים ומעבר בזמן.  הקומפוזיציות מדברות על ארעיות החיים,מהות השינוי

והקשר למימד החומר בתוך מימד הזמן בתהליך אינסופי של טרנספורמציה, התכלות והתגבשות

חדשה.תחת עיקרון הטבע, החומר , עובר בחלוף הזמן תהליך של התבלות, התכלות והתפוררות.

כוחות ההרס, הפירוד והפחד, הדאגה וחוסר האונים המובעים בדמות הכהה, הכבדה חסרת

הזהות, מוקפת בצורות המופשטות הסוגרות עליה, מתחלפים בצבעים ובהרגשה אחרת.

במימדים אחרים, אומרת נורית אפשטיין , זהו אינו סוף פסוק.

יש עבודות נייר שהן כמעט לבן על לבן. בתהליך סזיפי הדורש אינסוף סבלנות, ריכוז ודיוק,

 נורית יוצרת נייר שהתוצאה היא כרקמה עדינה של לבן על לבן.  זהו בעיני כח עתידי, ערום

מכל גירוי, צנוע ופשוט אך מכיל פוטנציאל של אנרגיה שעתידה להתממש. הלבן משאיר את

התוכן חשוף וקורא להישיר מבט ולהתבונן בו. בעיני הוא מסמל פוטנציאל להתחלה חדשה,

 והוא מכיל בתוכו הכל.

זהו עולם סמוי מן העין, תחתיו רוחשת מציאות בלתי נראית – קול החיים המנצח.

ניצחון הרוח.

                                                                                   אביבה שמר

                                                                               אמנית ואוצרת